בניית חלומות מהמרפסת - המסע שלי מהייטק לנגרות - חלק ראשון
- גיא
- 7 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 5 ימים
אם הייתם פוגשים אותי ביום יום, סביר להניח שהייתם רואים עוד איש הייטק בדרכו למשרד, צמוד למסך מחשב משמים. אבל האמת היא, שברגע שהמסך נכבה והמחשב נסגר, אני עובר לעולם אחר לגמרי – עולם של ריחות עץ, נסורת, וכלי עבודה.
אני רוצה לשתף אתכם איך המסע שלי, מהייטק לעץ, הוביל אותי ליצור את "יצירות בעץ" – עסק קטנטן של רהיטי עץ מלא בעבודת יד, שנולד במרפסת הקטנה שלי בבניין דירות בהוד השרון .
חלום ישן
תמיד אהבתי ליצור - גם כשזה תוכנה מקוד וגם כשזה מוצר מחומר. וספציפית תמיד נמשכתי לעבודה עם עץ - הריח של הנסורת, המגע של עץ משויף, והמראה הטבעי והלא אחיד. יש איזה ניתוק או ניגוד בין עולם התוכנה לעולם ה"חומר", אבל אני חושב שדווקא בגלל שעולם התוכנה והמחשבים נורא מרוחק מעבודות כפיים, הרבה אנשי הייטק מחפשים את עצמם בעולמות האלה - עבודת יד, עבודה בעץ, עבודה בטבע או בברזל.
העניין הוא, שכמו אצל הרבה אנשים, תמיד יש דברים "יותר חשובים" - הזמן מתגלגל לו ועובר מסידור לארגון, מהסעה לחוג להסעה לחברה ואנחנו לא מוצאים זמן לעצמנו, עד שאנחנו פתאום בני 30, 40 או 50 ואז (לפעמים) מגיע איזהשהוא משבר שגורם לנו להסתכל קצת אחרת על החיים.
לפעמים משהו גורם לנו להבין שתחביבים, זמן לעצמנו, זמן עם חברים זה דבר שיגרום לנו יותר אושר, ויעשה אותנו יותר סבלניים ונעימים לסובבים אותנו. אם אנחנו ממש ברי מזל, האושר הזה גם יזלוג מאיתנו ויעשה אותם גם קצת יותר מאושרים.
מה שגרם לי להבין שכדאי לי להשקיע בעצמי היה שילוב של התפרצות מחלה כרונית עם שיגרה שוחקת. אולי אספר על זה בפוסט אחר, אבל כרגע - אתמקד במה עוד קרה
יוחנן
איפשהוא בתחילת 2021 עדיין היינו מקבלים עיתון מקומי בהוד-השרון, ומשום מה במקום לזרוק אותו ישירות לפח, דפדפתי בו בזמן שעליתי במעלית. שם נתקלתי בפרסומת (אני חושב שזה היה דף שלם) ל"המרכז לאמנויות העץ".
הגעתי הביתה, תלשתי את המודעה ושמתי באיזה מקום נידח כשבתוך תוכי ידעתי ששם הדף הזה יירקב עד שנעבור דירה. איכשהו, מתישהו, לא הרבה זמן אחרי (אני די בטוח שזה קשור לדחיפה מצד אשתי היקרה), התקשרתי כדי לקבל פרטים.
ענה לי יוחנן (שאת ההמלצות עליו תקבלו מייד, אבל באותו רגע הוא היה סתם מישהו שענה לי) שסיפר לי שזו סדנא גמישה מאוד ואחרי התיכנון אני יכול להגיע מתי שנוח לי ופשוט לעבוד.
בגלל שבאותו שלב עבדתי לא מעט שעות וידעתי שאני לא מאוד גמיש - הדיל הזה הסתדר לי בול.
אני כבר לא זוכר בדיוק מתי הלכתי בפעם ראשונה, אבל לא ידעתי מה אני רוצה להכין - שרפרף, שולחן, מדף.. בסוף הגעתי לסדנא וביחד עם יוחנן תיכננו מין שולחן (מעץ מלא כמובן) שרציתי לשים במרפסת.
לקח לי בערך שנה (!!) לסיים. לא כי המוצר דורש עבודה של שנה.. אלא בגלל שהייתי מגיע ממש מעט פעמים לממש מעט זמן. אני מאוד גאה בו והוא מחזיק לי מחוץ לבית כבר מעל שלוש שנים.
הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד על זה - אז מה אם לקח לי שנה במקום חודש.. זה היה או זה או לא לעשות, יצא לי מוצר מדהים, ושנה מתוך חיים שלמים זה כלום. ובא לי להגיד למי שקורא (אזהרת טיפ לחיים) - מה שאתה רוצה ללמוד, לייצר, לחוות -תתחיל! גם אם זה קצת וגם אם זה לאט, זה עדיף מאשר לא לעשות, וזה בסוף שווה את זה.
מצרף פה כמה תמונות מהתהליך ועד לסיום, שיהיה מעניין יותר:
וזה הזמן להחמיא ליוחנן, שאצלו עשיתי את הקורס נגרות הבסיסי, באמת אחד האנשים שהכי כיף לעבוד איתם - יש לו סבלנות אין קץ, הוא זרם עם השגעונות שלי, ספג את הנזקים והשטויות שעשיתי בזמן שלמדתי, ובעיקר מלמד נהדר ובצורה מתאימה לכל אחד שמגיע לסדנא. אני לא מקבל מזה כלום והוא אפילו לא יודע שאני כותב את זה עליו, זו המלצה כנה ואמיתית. (האתר שלו לא שיא היופי, אבל אם בא לכם ללמוד קצת נגרות - באמת שזה המקום)
זה יצא קצת ארוך אז המשך בפוסט הבא.. אפשר למצוא אותו כאן
*הפוסט כתוב בלשון זכר אבל כמובן פונה גם לקהל הנשי
